הנני שולח מלאכי. מוסב למעלה להשיב על תלונותן שאמרו איה אלהי המשפט ויאמר הנה בזמן הגאולה העתידה אשלח אני מלאך מן השמים והוא יפנה הדרך לפני ר״ל הוא יבער מן העולם הפושעים והמורדים לטהר את הארץ לפני בואי להשרות שכינתי בארץ: האדון וגו׳. זהו מלך המשיח אשר עין כל אדם מצפה ומייחל לו ומבקש ביאתו: ומלאך הברית. כן יקרא אליהו הנביא כי הוא קנא על ברית המילה שמנעה מלכות אפרים כן ארז״ל: אשר אתם חפצים. שיבא לבשר הגאולה ולהחיות המתים כי הוא מעותד על הבשורה הזאת ועל התחיה כמ״ש בסוף הספר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו׳: הנה בא. אמר בלשון עבר כי כאשר יבא המשיח יהיה אליהו כבר בא כי הוא יקדים לבוא:
ומי מכלכל. ומי יוכל לסבול את יום בוא המלאך המפנה הדרך ומי היוכל להתקיים ביום שיהיה נראה ונגלה המלאך ההוא והוא כפל ענין במ״ש: כי הוא. כי המלאך ההוא יהיה כאש המצרף את הכסף ושורף את הסיג וכבורית של המכבסים שמסיר כתמי הבגדים כי כן הוא ישמיד ויכלה כל הפושעים והמורדים:
וישב מצרף. אמר בלשון הנהוג בבן אדם שהמלאך ההוא ישב כשופט להיות מצרף ומטהר כמו שמצרפין ומטהרין את הכסף מן הסיג והוא יטהר את בני לוי הם הכהני׳ בני לוי הנגשי׳ אל ה׳ אותם יטהר להסיר מהם בוזי שם ה׳ ויזקק אותם כזהב וככסף להיות נקיים מאנשי רשע והם יהיו לה׳ להגיש לפניו קרבן ותשורה בצדקה כדת וכראוי לא כמו עכשיו שמגישים על המזבח לחם מגואל ומתועב:
וערבה לה׳. אז יערב לה׳ תשורת יהודה כימי עולם הם ימי משה וכשנים קדמוניות הם ימי שלמה שקבל המקום קרבנותיהם ברצון וירדה אש מן השמים ואכלה על המזבח:
וקרבתי. ואז אקרב אליכם לעשות משפט לשלם גמול מעשה האיש: והייתי עד ממהר. ר״ל לא יתמהמה המשפט עד יחקרו את העדים כי אני בעצמי אהיה עד ממהר לענות במכשפים וגו׳: ובעושקי שכר. של שכירות אלמנה ויתום ולא ישלמו שכרם: ומטי גר. מטים משפט הגר לחייבו בחנם: ולא יראוני. ר״ל את כל אלה עשו כי אין פחד אדם לנגדם כי הכשוף והנאוף נעשה בלאט ובסתר ואין מי רואה ושבועת השקר אין מי יודע שנשבע על שקר ועשיקת שכר שכירות אלמנה ויתום והטיית משפט גר הלא יעשום על כי אין פחדם מוטלת עליו כי הם תשושי כח וחלפה עזרתם והנה גם מה׳ לא ייראו עם כי הוא רואה הכל ויודע תעלומות לב וידו בכל משלה ולכן אשלם להם גמול המעשה ובזה בא להשיב להם על מה שאמרו ראה איה אלהי המשפט כי בזה ישיב לומר הנה אז יקבלו משפט וגמול:
כי אני ה׳ לא שניתי. לא נשתנה דעתי ממה שהיה מאז לאהוב את הרע לא כמו שאמרתם כל עושי רע טוב בעיני ה׳: ואתם בני יעקב לא כליתם. אבל אתם לא כליתם מפני ואף כי תמותו ברשע מבלי משפט גמול הנה לעתיד כאשר תעמדו בתחיה הנכם גם אז בידי ואז תקבלו הגמול הראוי:
למימי אבותיכם. מן ימי אבותיכ׳ וכו׳: שובו אלי. לשמור מצותי: ואשובה אליכם. להיטיב עמכם כמאז: ואמרתם. והנה תעיזו פניכם ותאמרו במה נשוב ר״ל בעבור מה נשוב במה חטאנו:
היקבע. האם הגון הדבר שיעשוק אדם את אלהים אשר אתם עושקים אותי: ואמרתם. ואם תאמרו בדבר מה אנו עושקים אותך: המעשר. ר״ל על זה אשיב שאתם עושקים ממני המעשר והתרומה כי אינכם נותנים אותם אל הכהנים והלוים משרתי:
במארה. הלא בעבור זה אתם מקוללים בקללה כי אין הארץ נותנת יבולה ועכ״ז לא תקחו מוסר ואתם עושקים אותי: הגוי כלו. כי אין א׳ מכם שיתן המעשר והתרומה:
הביאו. לכן הביאו מעתה את כל המעשר אל בית האוצר העשוי לכך בבה״מ כמ״ש בנחמיה: ויהי טרף בביתי. למען יהיה מזון מצוי לאנשי ביתי הם הכהנים והלוים: ובחנוני. בחנו אותי בהמצוה הזאת אם אני משלם גמול המצוה: אם לא. הוא ענין שבועה כמו אם לא בתים רבים וגו׳ (ישעיה ה׳) ור״ל הריני נשבע שאפתח לכם בשכר זה את ארובות השמים ואשפוך דרך שם לכם ברכה והוא ענין גוזמא והפלגה: עד בלי די. ר״ל כ״כ ירבו התבואות עד שלא יהיו הגרנות די להם להחזיק את הכל:
וגערתי לכם. בעבורכם אגער בהארבה האוכל התבואה ולא ישחית עוד וכו׳: ולא תשכיל. ר״ל הגפן לא תחסיר לכם את פריה:
ואשרו וגו׳. ישבתו אתכם לפי מרבית ההצלחה: כי תהיו אתם ארץ חפץ. ר״ל ארצכם תהיה ארץ הממלאת חפץ ורצון יושביה כי לא תחסר כל בה:
חזקו וגו׳. ר״ל דבריכם חזקים וקשים עלי: ואמרתם. ואם תאמרו מה נדברנו עליך:
אמרתם. ר״ל אשיב לכם זהו מה שאמרתם דבר שוא הוא לעבוד את האלהים כי לפי רוב רוממותו לא יחשב בעיניו עבודת האדם אשר בעפר יסודו: ומה בצע. או מה תועלת בא לנו אשר שמרנו הדברים שצוה לשמור ואשר הלכנו קדורנית שחות ובהכנעה מפני ה׳ וכאלו יאמרו או אינו משגיח בשפלים או אינו משלם גמול המעשה:
ועתה. ר״ל הואיל ועתה ראינו שאין תועלת לשמור משמרת המקום הנה אנחנו משבחים את האנשים הזדים שלא חששו על משמרת התורה: גם נבנו. ר״ל טובה כפולה בא לעושי הרשעה כי גם המה קיימים כבנין וגם בחנו את אלהים לדעת אם יוכל תת עונש על עון והנה נמלטו מן העונש ולא השיגם והמה א״כ בטובה ועמדו על החקירה:
אז נדברו יראי ה׳. בזה ישיב על אמריהם לומר הנה דעו כי אז כששמעו יראי ה׳ דברי הרשעי׳ ההם המעוררים ספיקות ותלונות נדברו גם הם איש אל רעהו כנושאים ונותנים בדברים האלה עד שמצאו בדעתם כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול וה׳ הטה אוזן להקשיב אמריהם ושמעם ויכתבם על ספר להיות זכרון לפניו ליראי ה׳ ולאותן החושבים רוממות שמו למען לא יקופח שכרם לעתיד וכמ״ש ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר (דניאל י״ב):
והיו לי. אמריהם יהיו שמורים אצלי על היום אשר אני עושה עליו סגולה הוא יום הגמול שעל היום ההוא יאצור מעשה בני אדם לשלם לכל איש כמפעלו: וחמלתי. אז אחמול על יראי ה׳ כאשר יחמול איש על בנו הנזהר בעבודתו:
ושבתם. ר״ל עם כי עתה רואים הזדים בשלום ולא כן עובדי אלהים הנה אז תשובו ותראו ההפרש בין צדיק לרשע: בין עובד וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
כי הנה היום בא. יום המשפט הבא יבער כתנור אש לעשות כליה ברשעים ויהיו נוחים להשרף כקש ולהבת אש היום הבא תלהט אותם עד אשר לא ישאיר מהם שורש וכנף ר״ל לא ישאיר מהם זכרון מה:
וזרחה לכם. אבל לכם יראי שמי תזרח שמש צדקה ר״ל הצדקה שעשיתם יאיר לכם כשמש והוא ענין משל לומר מצות הצדקה בעצמה תשלם לכם גמול טוב: ומרפא בכנפיה. בזריחתה יהיה לכם רפואה ותענוג ודמה פרישת האור וזריחתה לפרישת הכנפים כי השמש יפרוש אורו על הארץ בכנפים הפרושות וכן נאמר כשחר פרוש על ההרים (יואל ב׳): ויצאתם. בכל מקום שתצאו ותבואו תתענגו בטוב ותתרבו בבשר ושומן כעגלים המפוטמים במרבק והוא הדיר שלהם:
ועסותם רשעים. אתם תמעכו ותכתשו את הרשעים כי הם יהיו לאפר מונח תחת כפות רגליכ׳ ותרמסו אותם: ביום אשר אני עושה. זה יהיה ביום הגמול אשר אני מייעד אותו:
זכרו תורת משה עבדי. ר״ל הואיל ותקבלו גמול טוב לכן בכל דור ודור זכרו התורה שמסרה לכם משה עבדי כי בשמירתה תקבלו הגמול: אשר צויתי אותו. ולא מלבו אמרה: על כל ישראל. ר״ל לא אותו לבד צויתי התורה כ״א על כל ישראל שיקיימוה כולם בין החוקים הם הדברים שלא נודע טעמן והשטן משיב עליהן בין המשפטים והם הדברים הנודעים בטעמם:
הנה אנכי שולח. ר״ל בזכות התורה אשלח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה׳ הגדול והנורא הוא יום הגמול:
והשיב. הוא ישיב לב האבות למקום ע״י הבנים וכו׳ כי תה״מ יהיה על ידו וכמ״ש רז״ל וכשיחיו בני האבות אשר הם חיים וקיימים בזמן ההוא אז הבנים ההם אשר יעמדו בתחיה יספרו לאבותם אמתת גמול הנפשי ועי״ז ישיבם הנביא אל ה׳ וכן ישיב לה הבנים ע״י אבותם העומדים בתחיה כי הם יספרו לבניהם אמתת הגמול ובזה ישיב אותם לה׳ או ר״ל שישיב האבות עם הבנים והבנים עם האבות כולם יחד וכפל הדבר לחזק הענין: פן אבוא. ר״ל לזה אשלח את אליהו לפני בוא יום ה׳ כי פן כשאבוא אני ביום ההוא לשלם גמול ועדיין לא שבו אכה את כל יושבי הארץ בחרם ואבדון לכן אשלח מקודם את אליהו להשיב אותם אלי להיות נכונים לקבל הגמול הטוב:
